<h1>יראים סימן קמ"ח</h1>
<h2>דף כא.</h2>
תולדה לחלה. גזרו חכמים להפריש חלה בחוץ לארץ. ואמרינן בבכורות פ' עד כמה [כ"ז א'] אמר שמואל תרומת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ואמר שמואל אין תרומת חו"ל אסורה אלא למי שטומאה יוצאה מגופו ואי ליכא כהן קטן ואי ליכא כהן גדול שרוצה לטבול ולאוכלה שקיל ליה בריש (עיסה) [מסא] ושדי ליה בתנורא והדר מפריש חלה אחריתי כי היכי דלא תשתכח תורת חלה ואכיל ליה כהן גדול בימי טומאתו וכהן גדול שטבל לקירויו והעריב שמשו הוה ליה ככהן קטן ובמקום דליכא כהן או איכא ואינו רוצה לקבלה אינו צריך להפריש כי אם חלה אחת דכיון דליכא כהן דאכיל ליה ליכא היכירא לתורת חלה. ונראה הדבר לומר. שכל גזרות שגזרו חכמים בחוץ לארץ אטו ארץ ישראל לא גזרו אלא בקרובים לארץ ישראל כדאשכחן דברים שחלקו בקרובות לרחוקות. כדתנן במסכת ידים פרק [ד' בו ביום] אמרו עמון [ומואב] מה הם גזר ר' טרפון מעשר עני גזר ר' אלעזר בן עזריה מעשר שני. ותנן אמר ר' טרפון מצרים מפני שהיא קרובה עשאוה מעשר עני כדי שיסמכו עניי ישראל עליהן בשביעית אף עמון ומואב מפני שהן קרובים וכו'. ויש לדחות. כי יש להסב פירוש המשנה לצדדים אחרים ויש להביא ראיה אחרת מעבודה זרה (שלהן בפ"א) [שלהי פ"א] [כ"א ע"א] דאפי' דאמר כבוש יחיד לאו שמיה כבוש החמירו בסוריא יותר משאר חו"ל אלמא לפי קורבתן החמירו גזרתן. ונראה שעל סברא זו סמכו בני אספמיא ושאר ארצות שיש להן שדות וכרמים שלא לעשר פירותיהן כי אחר שגזרת חכמים חלוקות בין קרוב לרחוק הבא לומר שגזרו על הרחוקות עליו להביא ראיה וכי מפלגינן בין קרוב לרחוק דוקא במצות(ם) שחובתם אינה יכולה להיות בארץ כי אם ברחוק אבל מצות חלה שחובת עיסה זאת יכולה להיות בארץ כאשר פירשנו למעלה פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ חייבים בחלה אין חילוק בין קרוב לרחוק אחרי שפירות הללו שעשה [עיסה] מהן יכול להוליכן לארץ לכן אין ללמוד איסור זה מאיסור מכירות ושכירות שדות בתים וכרמים שחלקו חכמים בין קרוב לרחוק מע"ז פ"ד.
